מדדים פרוגנוסטיים ויחסים סיכונים, אשר פותחו כדי לחזות תוצאים שונים כולל תמותה, עשויים להיות קשים להבנה על ידי המטופלים. במחקר שמממצאיו פורסמו בכתב העת Respirology, חוקרים בדקו את הקשר בין עישון, תסמינים נשימתיים ותפקודי ריאות לבין תוחלת החיים הצפויה שנותרה במבוגרים.
עוד בעניין דומה
הנתונים במחקר נלקחו ממחקר האורך האנגלי על הזדקנות מהשנים 2004/05 (ELSA - English Longitudinal Study of Ageing) (n=8,930), שכלל משתתפים בני 50 שנים לפחות, עם נתוני תמותה עד 2012. תסמינים נשימתיים שנכללו היו ליחה כרונית וקוצר נשימה. הקשר בין עישון, תסמינים נשימתיים, יחס FEV1/FVCי(The forced expiratory volume in 1 second/ Forced vital capacity) ותוחלת החיים הצפויה שנותרה נאמד באמצעות פונקציית שרידות פרמטרית והותאם למשתנים מתערבים, כולל גיל בתחילת המחקר ומין.
תוצאות המחקר הדגימו כי המידה שבה התסמינים ויחס FEV1/FVC חזו הבדלים בתוחלת החיים שנותרה השתנתה על סמך מצב העישון. בהשוואה לא-תסמיניים שלעולם לא עישנו עם תפקודי ריאות תקינים (קבוצת ההתייחסות), בקרב לא מעשנים, רק לאלו שחוו קוצר נשימה הייתה ירידה מובהקת בתוחלת החיים שנותרה. בקרב מעשנים לשעבר ובהווה, תוחלת החיים שנותרה לאלו עם תסמינים נשימתיים הייתה נמוכה יותר באופן מובהק בהשוואה לקבוצת ההתייחסות, במיוחד אם היה להם יחס FEV1/FVC נמוך מ-0.70, בניגוד לאלו עם יחס שווה או גבוה מ-0.70. לדוגמה, בגברים בני 50 מעשנים בהווה עם קוצר נשימה ויחס FEV1/FVC נמוך מ-0.70, תוחלת החיים שנותרה הייתה 19.2 (רווח בר-סמך 95%: 16.5-22.2) שנים, ירידה של 8.1 (5.3-10.8) שנים בהשוואה לקבוצת ההתייחסות.
החוקרים מסכמים כי עישון, תסמינים נשימתיים ויחס FEV1/FVC קשורים מאוד לתוחלת החיים שנותרה לאנשים מבוגרים. יש צורך במחקרים נוספים כדי להעריך את השימוש בתוחלת החיים שנותרה כדי ליידע מטופלים על סיכון התמותה שלהם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
