עד עכשיו, הקשר בין תנומה במהלך היום ומשך השינה בלילה ולבין תמותה לא היה עקבי. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Sleep Medicine, החוקרים ביקשו לחקור את הקשרים הנפרדים של תנומה במהלך היום ושינה בלילה בנפרד, לבין לתמותה מכל-סיבה/מוקדמת, ולהעריך את השפעתם המשולבת על סיכון תמותה מכל-סיבה.
עוד בעניין דומה
כל 20,617 המשתתפים (גיל ממוצע: 56.90 ± 10.19, 52.18% נשים) ממחקר האורכי של בריאות ופנסיה בסין היו במעקב במשך חציון של 7 שנים (טווח בין-רבעוני: 4-7) כדי לזהות מצבי מוות.
החוקרים סיווגו תנומה במהלך היום שדווחה באופן עצמאי ומשך השינה בלילה באופן הבא: ללא תנומה, תמונה של <60 דקות, 60-90 דקות ו-≥90 דקות, שינה מתחת ל-6 שעות ללילה, 6-8 שעות בלילה ו-≥8 שעות/לילה. בנוסף, עקבו אחרי אירועי מוות, ומוות מוקדם הוגדר באמצעות תוחלת החיים הממוצעת של סין בשנת 2015 (73.64 שנים לגברים ו-79.43 שנים לנשים). הנתונים נותחו באמצעות מודלים של רגרסיה של Cox.
במהלך המעקב, 1,621 משתתפים (7.86%) נפטרו, כולל 985 (4.78%) מקרי מוות בטרם עת. תוצאות המחקר הדגימו כי בהשוואה לקבוצה ללא תנומות, תנומה של ≥ 90 דקות קשורה לסיכון גבוה יותר של תמותה מכל סיבה (יחס סיכונים 1.23, רווח סמך של 95% 1.06-1.42) ותמותה מוקדמת (יחס סיכונים 1.23, רווח סמך של 95% 1.02 -1.49), בעוד שנמנום <60 דקות נמצא בקורלציה עם סיכון נמוך יותר לתמותה מוקדמת (יחס סיכונים 0.71, רווח סמך של 95% 0.54-0.95), לאחר התאמה. בנוסף, בהשוואה לשינה של 6-8 שעות/לילה, שנת לילה ≥8 שעות הייתה קשורה לסיכון מוגבר לתמותה מכל הסיבות (יחס סיכונים 1.20, רווח סמך של 95% 1.04-1.37) ותמותה מוקדמת (יחס סיכונים 1.28, רווח סמך של 95% 1.08-1.52). למשתתפים עם תנומה ≥ 90 דקות וישנו ≥ 8 שעות היה יחס סיכונים מותאם של 1.50 (עם רווח בר סמך 95% של 1.17-1.92) לתמותה מכל הסיבות, לעומת ללא תנומה ושינה של 6-8 שעות בלילה.
לסיכום, תנומה במשך היום ממושכת ושנת לילה ממושכת קשורים לסיכון מוגבר לתמותה, במיוחד בשילוב. לאופטימיזציה של דפוסי השינה עשויה להיות השלכה אפשרית במניעת תמותה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
