כאב נוירופתי גורם לתחלואה ממשית ולהזדקקות לשירותי רפואה. במקרים מסוימים, טיפול יחיד עם נוגדי דיכאון או נוגדי פרכוסים לא מצליח להוביל להקלה בתסמינים. לעיתים שילובן של תרופות שונות מספק אנלגזיה משופרת, ו/או לסבילות לטיפול. למעלה ממחצית מהמטופלים מקבלים 2 סוגי אנלגטיקה או יותר, ומחקרים העוסקים בטיפול משולב ממשיכים כל העת.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Pain', החוקרים סקרו באופן מקיף את מסדי הנתונים CENTRAL,יMEDLINE ו-EMBASE אחר ניסויים רלוונטיים. המחקרים שנכללו היו מבוקרי אקראיות וכפולי-סמיות, אשר נערכו על מבוגרים הסובלים מכאב נוירופתי. המחקרים התמקדו בהערכת טיפול משולב של שתי תרופות או יותר בהשוואה לטיפול עם אינבו, ו/או לכל הפחות טיפול יחיד.
תוצאי המחקרים כללו מדידות של יעילות הטיפול ותופעות לוואי, ונעשתה הערכת הסיכון להטיה. החוקרים ערכו מטא-אנליזות אשר השוו את הטיפול המשולב לעומת טיפול יחיד בכל מקרה בו היו שני מחקרים דומים או יותר. 40 מחקרים (המקיפים 4,741 משתתפים) נכללו בסקירה. המחקרים היו הטרוגניים בהתחשב במאפיינים שונים, כולל שיטות של טיטרציית המינון ודרכי המתן של הטיפול המשולב (כלומר מתן בו-זמנית, לעומת מתן עוקב).
מספר שילובים כללו תרופה שאינה סדטטיבית, וזוהו מספר בעיות מתודולוגיות. בנוגע לשילובים של אופיואיד נוגד דיכאון, אופיואיד-גאבאפנטינואיד, וגאבאפנטינואיד נוגד דיכאון, המטא-אנליזות לא הצליחו להדגים עליונות בהשוואה לשני הטיפולים היחידים.
באופן כללי, פרופילי תופעות הלוואי לא היו שונים במהותם בטיפול משולב, לעומת טיפול יחיד. על אף השימוש הנרחב והמספר העולה של הניסויים, עדיין לא עלתה ראייה משכנעת המצביעה על עליונות טיפולית של כל שילוב, בהשוואה לטיפול היחיד המקביל אליו. לכן, שימוש בטיפול משולב, כקו טיפולי שני או שלישי, במקרים בהם טיפול יחיד אינו מספק, דורש מעקב צמוד אחר ניסויים על מינונים פרטניים, על מנת לאשש את הבטיחות ואת התועלת הכללית המוספת.
החוקרים מציינים כי קיים צורך במחקר נוסף, כולל ניסויים העוסקים בשילובים תרופתיים הכוללים טיפולים שאינם סדטטיביים. כמו כן, נדרש זיהוי של המערך הקליני ושל שילובים ספציפיים, אשר בטיחות הטיפול הצליחו להוסיף תועלת ממשית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
