החוקרים בחנו את הקשרים בין אסתמה ועישון לתפקודי ריאות והפיכות של החסימה מהילדות ועד לבגרות המוקדמת.
עוד בעניין דומה
המחקר התבסס על הערכה של משתתפים מעוקבה מבוססת אוכלוסייה בשם Isle of Wight Birthי(n=1,456). המשתתפים עברו הערכה בלידה ובהמשך בגיל שנה, שנתיים, 4 שנים, 10 שנים, 18 שנים ו-26 שנים. אסתמה הוגדרה על פי אבחנה של רופא יחד עם צפצופים ו/או טיפול. בנוסף, המשתתפים עברו בדיקות ספירומטריה בגיל 10 שנים (n=981), בגיל 18 שנים (n=839) ובגיל 26 שנים (n=547).
החוקרים חילקו את המשתתפים לתתי קבוצות: לא מעשנים ללא אסתמה, לא מעשנים עם אסתמה, מעשנים ללא אסתמה ומעשנים עם אסתמה, לפי סטטוס האסתמה והעישון בגיל 26 שנים. בהמשך, הם בדקו את תוצאות תפקודי הריאות של המשתתפים מגיל 10 עד גיל 26 באמצעות מודלים אורכיים.
תוצאות המחקר הראו כי למשתתפים לא מעשנים עם אסתמה היו ערכי FEV1 (Forced expiratory volume in 1 second), FEF25-75% (forced expiratory flow at 25–75% of forced vital capacity [FVC]) ויחס FEV1/FVC נמוכים יותר בהשוואה למשתתפים לא מעשנים ללא אסתמה בגילאי 10 ו-18 שנים, כאשר ההבדלים הופחתו לאחר טיפול עם מרחיבי סימפונות (FEV1 לפני טיפול עם מרחיבי סימפונות בגיל 26: 3.75 ליטר בהשוואה ל-4.01 ליטר, p< 0.001 ; לאחר טיפול עם מרחיבי סימפונות: 4.01 ליטר בהשוואה ל-4.16 ליטר, p=0.08). בנוסף, החוקרים מצאו כי החסר בתפקודי הריאות לא החמיר לאחר גיל 18.
החוקרים מצאו גם כי למשתתפים מעשנים ללא אסתמה היו ערכי FEF25-75% ויחס FEV1/FVC (אך לא FEV1) נמוכים יותר בגיל 26 בהשוואה למשתתפים לא מעשנים ללא אסתמה, כאשר החסר הופיע לאחר גיל 18 ונותר קבוע לאחר תגובה לטיפול עם מרחיבי סימפונות (יחס FEV1/FVC בגיל 26: 0.80 בהשוואה ל-0.81, p=0.002 ; לאחר טיפול עם מרחיבי סימפונות: 0.83 בהשוואה ל-0.85, p=0.005). כמו כן, משתתפים מעשנים עם אסתמה הציגו את תפקודי הריאות הכי פחות טובים בהשוואה ליתר הקבוצות במחקר.
החוקרים הסיקו כי הירידה בתפקודי הריאות המקושרת לאסתמה ולעישון מופיעה כבר בשלבים מוקדמים בחיים. בנוסף, הם מצאו כי התגובה למרחיבי סימפונות היא חלקית, מה שמצביע על סיכון ארוך טווח למחלות ריאה, ועל כן מדגיש את הצורך בנקיטת אמצעים מניעתיים בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת לפני ההיווצרות של נזק בלתי הפיך.
מקור: