• יו"ר: ד"ר יעל בר-זאב
  • חברי ועד (רופאים): ד"ר אריאל רוקח, ד"ר ארנונה אייל, ד"ר יוסף עזורי, ד"ר עבדאללה משעל, ד"ר ענת אנדן יצחקי, ד"ר ראובן בלומנטל
  • חברי ועד (שאינם רופאים): גב' מאיה רודנאי, גב' שוש גן-נוי
  • חברי ועדת הביקורת: ד"ר עומרי אלרואי, מר חיים גבע, גב' איילת שבתאי
מגזין

פרופיל רפואי: פרופ' צבי פרידלנדר, מנהל מחלקה פנימית ד' ב"הדסה עין כרם"

"עלייה במחיר יום אשפוז בפנימיות, על חשבון פרוצדורות 'מניבות', תיטיב עם המערכת כולה", אומר הפנימאי שהקים מן היסוד מחלקה חדשה ומנהל בנוסף את המעבדה לחקר האימונולוגיה של סרטן הריאה

פרופ' צבי פרידלנדר

פרופ' צבי פרידלנדר מחלק את זמנו בין שלוש עבודות. "בעבודתי העיקרית", הוא אומר, "אני המקים והמנהל של מחלקה פנימית ד' במרכז הרפואי הדסה עין כרם. בנוסף, אני משמש כרופא ריאות בכיר במכון הריאה ב'הדסה' וכן כראש המעבדה לחקר האימונולוגיה של סרטן הריאה שבה אנחנו עוסקים במחקר על התמודדות מערכת החיסון עם מחלה זו וניסיון לכוון ולשפר את מערכת החיסון בהתמודדותה עם סרטן זה".

פרופ' פרידלנדר, בן 51, מתגורר בצור הדסה זה כ-20 שנה ו"נשוי באושר זה 28 שנה לחברה הכי טובה שלי – עלמה, עובדת סוציאלית, ואב גאה לשלשה בנים נפלאים – גילי - סטודנט, רועי - לוחם בחיל הים, ויובל - תלמיד תיכון".

בילדותו המוקדמת נדד בעולם. "הורי - שניהם ילידי צ'ילה ואני נולדתי בארה"ב בזמן שאבי למד שם. לאחר חזרתנו לצ'ילה, נאלצנו לצאת משם לארגנטינה בשל מהפכת הגנרלים ושלטון פינושה, אך גם שם תפסה אותנו מהפכת גנרלים ואנטישמיות גואה שהביאה את הורי להחליט לעלות לישראל. הקליטה היתה ממושכת אבל טובה. כיום הורי היקרים, אחי ואחותי מתגוררים ברחבי הארץ עם משפחותיהם. אבי, שאני גאה בו מאוד, משמש כנשיא המכללה האקדמית הדסה".

פרופ' פרידלנדר, מומחה ברפואה פנימית, ביצע התמחות נוספת במחלות ריאה – "תחום שאני עוסק בצורה נרחבת ופעיל בו גם ברמה הארצית, כולל תפקידי עד לאחרונה ובמשך שש שנים כמזכיר האיגוד הישראלי למחלות ריאה", הוא מספר.

"ניתן לומר, ואני עושה זאת בגאווה רבה, שאני תוצר רפואי מלא של 'הדסה', בה למדתי לאורך השנים מטובי המורים והרופאים. לאחר שירות צבאי רגיל ובקבע, התחלתי את לימודי בפקולטה לרפואה של הדסה. גם את הסטאז', ההתמחות בפנימית וההתמחות בריאות עשיתי במרכז הרפואי הדסה".

בין השנים 2009-2007 שימש כחוקר (פוסט-דוקטורנט) במעבדה לאימונותרפיה באוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, כבסיס לעבודתו המעבדתית, "הרבה לפני שטיפולים אלה נכנסו לשימוש הנפוץ בהם כיום", הוא מעיד ומוסיף: "מבין מחלות הריאה אני מתמקד בעיקר בנזקי העישון - מחלת ה-COPD – מחלת הריאות החסימתית הכרונית שהיא אחת הסיבות השכיחות (והבלתי מוכרות) בארץ ובעולם לתחלואה, לנכות ולתמותה. בנוסף, אני עוסק בסקירה מוקדמת, אבחנה וגילוי מוקדם של גידולי הריאה". במסגרת זו היה שותף להקמתו ומנהלו הראשון של מרכז הדסה ל-COPD ונזקי עישון.

בשנים האחרונות הוא משמש כנציג האיגוד הישראלי למחלות ריאה בדיוני ועדת הסל בתחום זה ו"יש לנו הישגים רבים לטובת המטופלים הסובלים ממחלות ריאה", הוא אומר. "אני גם עוסק ומתעניין בטיפול במחלה נדירה קצת יותר – סרקואידוזיס".

מהו ההישג המקצועי החשוב ביותר שלך?

"אין ספק שההישג המקצועי הגדול והחשוב ביותר שלי הוא הקמתה מן היסודות של מחלקה פנימית חדשה ב'הדסה' – מחלקה פנימית ד', שאני עומד בראשה זה כשלוש שנים וחצי, מאז 'נקראתי אל הדגל' להקימה. בזמן הקצר מאז קמה המחלקה הפכנו אותה למוקד מצוינות הדומה למחלקות הפנימיות הוותיקות של 'הדסה', המהווה מוקד משיכה לסטודנטים ולמתמחים, ולשמחתי אנחנו זוכים למחמאות רבות ממטופלים ומבני משפחותיהם, וזאת למרות תנאים פיזיים בעייתיים שעימם אנחנו מתמודדים, בתקווה לפתרונם בזמן הקרוב.

"במסגרת העבודה במעבדה אני מתמקד מעל לעשור בתפקיד הנאוטרופילים, התא הנפוץ ביותר במערכת החיסון בבני אדם, בהתמודדות עם סרטן בכלל וסרטן הריאה בפרט. לגאוותי, אנחנו אחת הקבוצות המובילות בעולם בתחום זה. לאחרונה רשמנו פטנט בתחום זה, בתקווה שיהפוך יום אחד לטיפול של ממש".

מדוע בחרת בתחומים הללו?

"רפואה פנימית היא הרפואה האמיתית וללא שום ספק. זה העיסוק המעמיק ביותר, הכוללני והאנושי ביותר ממקצועות הרפואה, עם האתגר הגדול ביותר, גם אישית וגם מקצועית. עם זאת, חשוב ביותר בעידן המודרני גם להתמקצע בתחום מסוים שאותו אפשר להקיף ולהכיר מכל צדדיו ולהצטיין בו.

"בחרתי ברפואת ריאות בגלל שזה נוגע לצורך בסיסי ביותר של כל בני האדם – הנשימה, ומשלב בתוכו גם פרוצדורות מעשיות – ברונכוסקופיות, אך בלא שאלו הופכות לדבר העיקרי והבלבדי. יש לי עניין גדול במגוון ובמורכבות של מחלות הריאה וביכולת לעזור לסובלים מהם ולהיאבק בנגע העישון המטורף ובאלה שדוחפים אותו".

מי המודל לחיקוי שלך, המנטור?  

"הכרתי בדרכי המקצועית רבים וטובים שהשפיעו על דרכי המקצועית והאישית. אני ממשיך ללמוד גם היום מהאנשים שאיתם אני עובד, הן הממונים והן הכפופים והמתמחים.

"יש בי הערכה גדולה לפרופ' יעקב נפרסטק, המקים והמנהל של האגף הפנימי גם על המהלך הזה, וגם על הגישה הרפואית שלו שלימדה אותי לברור את העיקר מהטפל ולגבש קונספט על כל מטופל.

"בתחום המחקר אני רואה בפרופ' סטיב אלבלדה מפילדלפיה מורה ומנטור שלימד אותי איך לגשת למחקר ואיך לבצע אותו".

ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים?

"קשה לציין מקרה אחד ספציפי. יש מטופלים שאני מלווה שנים רבות, בשגרה ובהחמרות קשות, ומתרגש בכל פעם מחדש עם ההצלחה להשיב אותם למסלול החיים התקין.

"זו תמיד חוויה חיובית לקבל מכתבי תודה, אבל אני תמיד נרגש במיוחד לקבל מכתבי תודה מבני משפחה של מטופל שנפטר במחלקה. אז אני מרגיש שעשינו דבר נכון ועזרנו למשפחה להתמודד עם פרידה מיקירם בצורה הטובה והמכבדת ביותר.

"בצד השלילי, לעולם לא אשכח אותו מטופל עם COPD שהיה מונשם במחלקה, עבר אקסטובציה (הוצאה של צינור ההנשמה) בבוקר ולקראת ערב פגשתי אותו כשהוא מעשן...".

אם לא היית רופא...?

"דיברתי על רפואה מגיל צעיר וקשה לי לחשוב על מקצוע חליפי שהייתי עוסק בו. אני מניח שהייתי מתגלגל לשדות ההיי-טק שהיו בשיא הפופולריות כשהתחלתי בלימודים. בנוסף, שנים רציתי לעשות תואר בהיסטוריה של המזרח התיכון – אולי בפנסיה. לפעמים כשדברים שקורים במדינה מפריעים לי מאוד, אני משתעשע ברעיון של להתמודד לכנסת".

מה הם תחביביך ומה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?

"התחביב הראשון והחשוב ביותר שלי הוא המשפחה שלי, איתה אני נהנה להיות בכל רגע פנוי. מילדות הייתי חובב קריאה גדול וגם היום אני מקפיד לקרוא לפחות שני ספרים בחודש. אני אוהב במיוחד ספרות עברית, ומכולם את דויד גרוסמן שאנושיות הדמויות שלו מפעימה אותי בכל פעם מחדש.

"אני מאוד אוהב לטייל בעולם ובארץ. אחת החוויות האהובות עלי בזמן טיול בחו"ל הוא שיטוט ברחבי עיר זרה, רצוי שאינה מוכרת לי, וגילוי איטי והדרגתי של סודותיה ואנשיה. בנוסף, אני אוהב לצפות בכדורסל מהארץ ומה-NBA - פילדלפיה כמובן! וגם ממשיך לשחק בעצמי באופן פעיל".

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"המוטו שלי בעבודת המחלקה הוא לשלב באופן שווה בשווה בין מקצועיות ואנושיות. אין סיבה שאחד מהם יבוא על חשבון השני, ושניהם בעלי חשיבות מכרעת. יחד עם שני אלה, חשוב גם לשלב הוראה של סטודנטים ומתמחים, הוראה שתורמת למורה ולמדריך לא פחות מאשר לזה שלומד, וגם למטופלים עצמם.

"בחיים המקצועיים חשוב להתמקד בעיקר ולגבש קונספט לכל מטופל וללכת לאורו, ותמיד חשוב להכיר היטב את הספרות העדכנית בתחום שבו אתה עוסק ולחשוב על עוד דרכים שונות ויצירתיות לסייע למטופלים".

לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?

"הבעיה הקשה ביותר בעיניי במערכת הבריאות היא העובדה שהתמחור ממוקד בפרוצדורות וניתוחים ולא בטיפול השוטף והמתמשך כפי שנעשה במחלקות הפנימיות וגם באחרות. השיטה שבה בתי החולים מתוגמלים מתעדפת בצורה ברורה עוד ניתוח ועוד פרוצדורה, בעוד תשלום על יום אשפוז במחלקה פנימית, שכולל טיפול סיעודי, ביקורי רופאים, ישיבות, מתן תרופות, טיפול פארא-רפואי ועוד, מתוגמל באופן הפסדי.

"בעידן הכל כך כלכלי של היום, קשה מאוד לבוא בטענות לבתי החולים שמשקיעים את עיקר כספם ומאמציהם במחלקות ה'מניבות'. שינוי כוללני שיתגמל בצורה טובה, למשל על ידי עלייה במחיר יום אשפוז על חשבון מחיר פרוצדורות שונות, על הטיפול במחלקות הפנימיות, לב הרפואה, ייטיב עם המערכת כולה.

"בנוסף, הייתי שמח אם היה מנגנון המתגמל באופן אמיתי איכות טיפול ולא רק 'כמות'.

"באשר לעתיד הרפואה הפנימית, מעבר למצוין לעיל, הדרך הנכונה להתקדם היא לשלב בכל הארץ בין המחלקות הפנימיות למכונים וליחידות העוסקים במקצועות העל בצורה המקובלת כיום ב'הדסה', כך שהרופאים ישלבו בין עיסוקם ברפואה הפנימית לעיסוקם בהתמחויות העל".

נושאים קשורים:  פרופ’ צבי פרידלנדר,  מחלקה פנימית,  רפואה פנימית,  מחלות ריאה,  COPD,  עישון,  מערכת הבריאות,  חדשות,  מגזין,  המרכז הרפואי "הדסה"
תגובות
אנונימי/ת
20.02.2020, 16:57

מעניין

אנונימי/ת
21.02.2020, 16:09

בהצלחה