• יו"ר החברה: ד"ר עידו לוריא
  • מזכ"ל: ד"ר אילן טל
  • גזברית: ד"ר אנג'לה דרניקוב
  • חברי ועד: פרופ' חגי חרמש
  • ד"ר מיכל רפפורט
  • ד"ר סעיד מוחמד מוסא
מגזין

פרופיל רפואי: ד"ר צבי פישל, פסיכיאטר ומנהל מחלקה בבית החולים גהה

יו"ר איגוד הפסיכיאטריה מספר על ילדותו ועל יתמותו מאביו בגיל צעיר, על הסיבות שהובילו אותו לבחור בתחום הפסיכיאטריה ועל הרופא הבלתי נשכח שטבע בו את האהבה למקצוע

"אל תבוא לעבודה אם אתה לא אוהב בני אדם", אומר ד"ר צבי פישל כשהוא נשאל מהו המוטו שלו בעבודה. "במקצוע הפסיכיאטריה, האדם הניצב מולך הוא המרכז, ולא כקלישאה. על מנת לעזור לו, המטפל חייב לראות אותו מעבר למחלה שלו, להיות קשוב ואמפתי ולזכור תמיד שהשילוב בין טיפול מקצועי לאהבת אדם יוביל את המטופל להצלחה ולהחלמה".

ד"ר פישל, 57, בזוגיות + 1, מנהל מחלקה ג' במרכז לבריאות הנפש גהה, מתגורר ברמת גן. הוא נולד באשקלון ל"משפחה 'מעורבת' - אבא פולני וחילוני, אמא מרוקאית ודתייה. אבא היה ניצול שואה והיה לו רק אח אחד. לעומת זאת, אמא היא אחת משישה ילדים. הבית היה מלא בריחות של תבשילים מעולים מעשה ידיה של אמי, שגם למדה עם השנים לבשל אוכל אשכנזי, כך שעל השולחן יכולנו למצוא תבשיל של דג מרוקאי לצד גפילטע פיש, טעימים באותה מידה".

הוא התייתם מאביו כשמלאו לו שבע שנים. "אבא אובחן עם סרטן במוח ובתוך שבועיים בלבד הלך לעולמו. אמא, שנשארה להתמודד לבד עם גידול שני ילדים, היתה עקרת בית והתקיימה מקיצבת פנסיה. למשך תקופה קצרה היא עבדה ואף הרוויחה יפה, אך לא יכלה לשאת את המחשבה שילדיה יחזרו מבית הספר לבית ריק ולא יהיה  מי שיקבל את פניהם".

את לימודי הרפואה שלו עשה כעתודאי בצה"ל בבית הספר לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית. בנוסף להיותו מנהל מחלקה סגורה ב"גהה", הוא מכהן כיו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל ועוסק רבות בחינוך רפואי ובהכשרת פסיכיאטרים. בעבר שימש כיו"ר ועדת הבחינות וכיהן כיו"ר הוועדה לכתיבת קוריקולום בפסיכיאטריה.

"בתום לימודי הרפואה, שקלתי בין ארבע התמחויות: גניקולוגיה, פנימית, משפחה ופסיכיאטריה. במהלך הסטאז', ההתמחויות בפנימית ובפסיכיאטריה קיבלו משקל יתר, אך ההחלטה הסופית התגבשה בזמן השירות הצבאי. האינטראקציה עם החיילים והקשיים הרגשיים שלהם חיברו אותי לתחום והכריעו את הכף לטובת הפסיכיאטריה".

הבחירה שלו בתחום הפסיכיאטריה היתה גם על רקע היכרות אישית-משפחתית עם מתמודדת עם סכיזופרניה. "בזכות ההיכרות האישית הבנתי שטיפול מוצלח בחולים פסיכיאטרים קשים דורש חמלה, אהבה וקשר בלתי אמצעי עם המטופלים. היה לי ברור שהעיסוק בנפש על רבדיה השונים, האספקט הביו-פסיכולוגי-סוציאלי וחקירת יחסי הגומלין בין כל המרכיבים הללו, הופכים את הפסיכיאטריה לעיסוק הכי מעניין בעולם. עם השנים נוכחתי לדעת שכעומק הקשר עם המטופל כך הגמול האישי הרגשי שאתה מקבל הוא גבוה".

על עבודתו כמנהל מחלקה סגורה הוא מספר: "אני נמצא במגע יומיומי עם חולים קשים הסובלים בעיקר מסכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית, חלקם שוהים במחלקה בכפייה וחלקם אלימים".

ספר בבקשה על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים.

"בפסיכיאטריה, כפי שאני רואה אותה, כל אדם הוא ייחודי ובלתי נשכח. לדוגמה רק אציין שני מקרים. הראשון: אישה שהגיעה למחלקה לטיפול אחרי שהיתה במשך שש שנים במצב דיסוציאטיבי, כלומר מנותקת מהמציאות ולא מתפקדת. היא לא היתה מודעת לנעשה סביבה ולמעשה היתה 'תקועה' בנקודה בזמן עבר. בעלה ובני המשפחה שלה היו חסרי אונים, אך לאחר טיפול קצר יחסית במחלקה היא 'התעוררה', חזרה לעצמה והשלימה את שש השנים האבודות בחייה.

"המקרה השני: חולה בסכיזופרניה שהיה מתאשפז שלוש-ארבע פעמים בשנה כשמצבו הידרדר בגלל חוסר היענות לטיפול והפסקתו. כשהוא הגיע אלינו, הצלחנו בשיתוף פעולה עימו להתאים לו תרופה שבעזרתה החלים והוא מאוזן כבר 20 שנה, במהלכן הוא התחתן והקים משפחה וכעת הוא מגיע אלינו אחת לחודש למעקב קבוע".

מי המודל לחיקוי שלך, המאסטר?

"חיי המקצועיים רצופים במפגשים עם אנשים שיכולים להיות מודל לחיקוי בבריאות הנפש בכלל ובפסיכיאטריה בפרט, ביניהם מורים ורופאים שתרמו להכשרתי. עד היום אני מוצא את עצמי אומר משפטים שהם אמרו לי או מזהה בעצמי התנהגויות שהן בעצם 'טביעות אצבע' של מי שהשפיעו עלי.

הראשון שטבע בי את חותם הפסיכיאטריה היה פרופ' מרסל עשאל ז"ל. הוא ניהל את המחלקה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי קפלן ברחובות, שבה עברתי את ההתנסות הראשונה שלי בתחום. בסוף התקופה, פרופ' עשאל קרא לי אליו ואמר לי בפסקנות: 'אתה תהיה פסיכיאטר'. הוא צדק. משפטים רבים ששמעתי מפיו, שמביעים את ההתעניינות העמוקה באדם והאהבה הרבה לחולים הפסיכיאטרים, מלווים אותי משנת 1985 ועד עצם היום הזה".

מה היית משנה במערכת הבריאות?

"השינוי במערכת הבריאות מחייב ראשית מהפכה תפישתית ומחשבתית של ממשלת ישראל ומוסדותיה - החל משינוי בסדר העדיפויות, הגדלת תקציבים, תוספת תקנים, בנייה מואצת של בתי חולים ומחלקות ותכנון העתיד בהתחשב בעלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסיה. בתוך מערכת הבריאות, יש להציב את הפסיכיאטריה בראש סדר העדיפויות, זאת לאחר שנים ארוכות של הזנחה והתעלמות.

"כל עוד העיסוק בבריאות בכלל ובפסיכיאטריה בפרט יהיה לא יותר מכיבוי שריפות או התמודדות עם ליקויים מקומיים ונקודתיים – השינוי לא יתממש. כאשר הביטחון האישי, הרפואי והנפשי סובלים מחסר מהותי, ההשפעה של זה ניכרת על כל מערכות החיים האחרות, ואין לנו כמדינה צעירה את הלוקסוס הזה.

"בנוסף, על המערכת להכשיר את הרופא העתידי שיהיה רגיש למטופל ולמשפחתו וער להלך הרוח החברתי. תפקיד הרופא לטפל ולרפא, למנוע ולהקל, אבל גם לייצג את האמת המקצועית שלו ושל תחום ההתמחות שלו בפני המטופל, המשפחה והחברה כולה".

אם לא היית רופא?

"הייתי מתמטיקאי – סטטיסטיקאי. עולם המתמטיקה ריתק אותי מאז שהייתי נער צעיר ואף הצטיינתי במקצוע בתיכון שבו למדתי. אהבתי את היכולת להסתכל על בעיה מתמטית ולנסות ולפצח אותה בדרך המהירה, האלגנטית והקצרה ביותר האפשרית".

לסיום, מה אתה נהנה לעשות בשעות הפנאי?

"אני איש של חברה, אוהב לבלות בין חברים, אם אפשר אז בליווי ארוחה טובה, ואני מאוד נהנה מאמנות, בעיקר אמנות מודרנית".

נושאים קשורים:  ד"ר צבי פישל,  פסיכיאטריה,  המרכז לבריאות הנפש גהה,  חדשות,  מגזין
תגובות

מעניין ומרגש לקרוא את הסיפור .פרופ עשאל היה המורה שלי פסיכיאטרה כאשר למדתי באוניברסיטה העיברית .השיעורים שלו היו מרתקים .גם אני כאשר חשבתי על התמחות חשבתי בגללו על פסיכיאטרה בסוף בחרתי ילדים
נגע לליבי את המטרה שלך בחינוך .תהיה קודם כל אדם אוהב אדם

22.03.2019, 10:55

כל הכבוד. עצם הבחירה לפנות לתחום כל כך קשה ומתסכל מרשימה.

22.03.2019, 15:22

סיפור חיים מרגש ובחירה במקצוע קשה. התמודדות עם הצד הנפשי היא חלק חשוב גם במקצוע שלי שבו מבצעים חלק מהניתוחים ללא צורך רפואי.

אנונימי/ת
22.03.2019, 15:55

קופות החולים קבלו סכומי עתק לצורך הרפורמה,אולם השתמשו בחלק מהכסף למטרות אחרות.פלא שהרפורמה נכשלה ?

אנונימי/ת
23.03.2019, 00:27

בדברי חז"ל יש ניב יפה: "טובל ושרץ בידו". למה הדבר דומה? לפסיכיאטר שצוף תחת לשונו ואז הוא אומר:
"אני נמצא במגע יומיומי עם חולים קשים הסובלים בעיקר מסכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית, חלקם שוהים במחלקה בכפייה וחלקם אלימים".

אלימים? אתם אלימים מהם. הוא לא יספר מה שיודע פרופ' חיליק לבקוביץ' שרמת הסיכון במחקרים יחסית לאדם מהשורה היא 1.1 (העשירית זניחה). שבעלי הפרעת אישיות אנטי סוציאלית או תחלואה כפולה הם אלה שמפרנסים את מיתוס המסוכנות השקרי כמו הפרוטוקולים של זקני ציון.

עקב משבר גירושין קשים באתי מיוזמתי לשלוותה. אחרי שבועיים ביקשתי להשתחרר, ושחררו מיד. כתבו בסיכום: "לא גילתה מסוכנות"... זו ברירת המחדל.

במדינות נאורות הורידו בכלל את הגדרת המסוכנות ושינו לאדם הנזקק לטיפול.

אנחנו פה בימי הביניים יחסית למדינות ה-OECD. פה מייבשים את הקהילה, מבטלים את כנס ים המלח שהיה אמור להיות מוקדש השנה לנושא בריאות הנפש. המכון חיצוני ולא תלוי כך שהיה עשוי באמת לחולל במסקנותיו מפנה אמיתי. מבטל ועדה של קודמו ליצירת פורוטוקול להפחתה אחראית של הטיפול התרופתי (שמות המפחיתים מועברים בשושו).

בקיצור, אל תקנו לוקשים, ואת כל זה כבר אפשר לכתוב רק לאחר פרישה מוחלטת מפעילות ציבורית. החברה הישראלית לא בשלה לשינוי, והמסכנים ימשיכו לסבול.

צבי היקר, לא זכרתי שיש לנו כל הרבה נקודות השקה..... לא מפליאה אותי לכן גם הגישה ההומנית, הרגישה שלך. מזדהה עם תפישת עולמך המקצועית. יישר כח והמשך כך!!

אנונימי/ת
30.03.2019, 00:57

בתי החולים הפסיכיאטרים. נושאים בגיבנת. של הפעלתדוקטרינה בולשבקית רוסית לאורך עשורים חולים שהיה ניתן לרפא ולהשיב לקהילה סיימו חייהם כחולים שאמורים להניב הכנסה לרופאים מנהלי בתי חולים פרטיים ועורכי נסיונות .מעודד לשמוע על הביוגרפיה. האיכותית המוסרית והערכית שלהרופא הזה .לאור פשעי יתר חבריו

אנונימי/ת
30.03.2019, 12:28

והשיפוץ הכללי שהחל בביה"ח אברבנאל , למענו לא הועברו מליונים?

אנונימי/ת
31.03.2019, 23:09

פרופ' פישל פסיכיאטר/רופא ואדם נהדר - נהניתי מאוד ללמוד ממנו בהתמחות שלי - עם זאת ההתמודדות היא על סף הבלתי אפשרית בתנאים וביחס שמקבלת הפסיכיאטריה בארץ (ועוד יותר גרוע פסיכיאטריה של הילד) - במידה מסוימת גם הפסיכיאטרים אשמים בזה - שקטים מידי ואלה שעוישים רעש נוטים להיות מקובעים במקצוע שהמסורת בו חשובה אמנם אבל השינויים מהירים וגם מבלבלים - הן קלינית והן מחקרית. בהצלחה לצבי פישל ולכולנו ולמטופלינו - ילד בן 8 - התערבות קטנה שמשנה מסלול חיים של 80 שנה - זה משהו שאפשר לעשות רק בבריאות הנפש