עישון סיגריות קשור לגורמי סיכון ידועים לשיגדון (gout), כמו רקמת השומן בגוף וצריכת אלכוהול. עם זאת, היחס ועוצמת הקשר בין עישון לבין הסיכון לשיגדון לא נבדקו, עד למחקר זה.
עוד בעניין דומה
במחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי ניתחו החוקרים נתונים שנאספו במהלך תקופת מעקב של 54 שנים (1948-2002), לגבי כ-5,000 נבדקים מתוך עוקבת המטופלים המקורית של Framingham Heart Study, שהיו ללא שיגדון בעת הצטרפותם למחקר.
החוקרים השתמשו במודלים לסיכונים יחסיים על שם קוקס להערכת הקשר שבין עישון סיגריות לשיגדון ארעי באופן נפרד עבור גברים ונשים, לאחר התאמה עבור גיל, מדד מסת הגוף (body mass index, BMI), צריכת אלכוהול, יתר לחץ דם, מחלת כליות וסוכרת.
250 מתוך כ-2,300 הגברים ו-150 מתוך כ-2,800 הנשים שנכללו בניתוח הנתונים פיתחו שיגדון במהלך תקופת המעקב. שיעור ההיארעות של שיגדון היה נמוך יותר בקרב מעשנים (2.13, 95% רווח סמך 1.79-2.53), בהשוואה ללא-מעשנים (3.04, 2.70-3.42).
מודלים רבי-משתנים על שם קוקס הראו, כי עישון הפחית ב-25% את הסיכון הכללי לפתח שיגדון, עם הפחתה של 30% בסיכון עבור גברים ו-8% עבור נשים. במקביל לממצא זה, הסיכון הנמוך למעשנים לפתח שיגדון תועד בכל קטגוריות המשקל לפי ה-BMI, אך לא עבור נשים.
ניתוח רגישות (Sensitivity) הציע, כי הסיכויים של מעשנים לפתח שיגדון נמוכים אף יותר ממה שהעלו חישובי החוקרים.
מחקר זה מספק ראיות כי עישון סיגריות קשור להיארעות נמוכה של שיגדון. לא ניתן להסביר את הקשר המגן שמספק העישון מפני התפתחות שיגדון על ידי הבדלים בשכיחות של גורמי הסיכון הידועים. החוקרים מציינים כי מנגנון ההגנה שמספק העישון אינו ברור, ולכן יש צורך במחקרים נוספים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
